| עטיפת הדיסק |
שם האוסף: בחזרה לאושר
תת כותרת: מלוח שידורי רשת ג אל המקול שלך - 20 להיטים גדולים משנות ה-60 - הביצועים המקוריים
חברות תקליטים: איסטרוניקס/ התקליט חיפה/ קול ישראל
שנה: התקליט - 1987, הדיסק - 1988
עורך: גלעד בן-שך
מפיקים: אמנון שילוני, יוסי לבנון, דב זעירא ויהודה בן הרוש
מק"ט: התקליט - EAST 2001/2, הדיסק - EAST CD 2001
רשימת שירים (בדיסק יש 24 שירים, בתקליט הכפול 30. השירים עם סימון * מופיעים רק בתקליט):
צד א'
1. Nicole Croisille - I'll Never Leave You (3:28)
2. Elvis Presley - Good Luck Charm (2:27)
3. Ray Peterson - Tell Laura I Love Her (2:54)
4. Peggy March - I Will Follow Him (2:24)
5. Perry Como - Gringo's Guitar (2:58)*
6. Four Tops, The - Reach Out I'll Be There (3:02)
7. Hugo Montenegro - The Good, The Bad and the Ugly (2:43)
צד ב'
8. Paul Anka - Steel Guitar And A Glass Of Wine (2:11)
9. Neil Sedaka - You Mean Everything To Me (2:36)
10. Skeeter Davis - A Dear John Letter (with Bobby Bare) (1:53)
11. Joe Dolan - Make Me An Island (2:54)
12. John D. Loudermilk - The Language Of Love (1:45)
13. Jim Reeves - Distand Drums (2:46)*
14. Diana Ross - Baby Love (with the Supremes) (2:38)
15. Marcello Minerbi - Zorba's Dance (2:51)
צד ג'
16. Patty Pravo - La Bambola (3:05)*
17. Fausto Leali - A Chi (3:22)
18. Little Tony - Cuore Matto (2:54)
19. Marisa Sannia - Casa Bianca (3:32)
20. Nico Fidenco - Casa D'irene (3:09)
21. Edoardo Vianello - Il Peperone (2:14)
22. Jimmy Fontana - Il Mondo (2:30)*
23. Nini Rosso - Il Silenzio (3:10)
צד ד'
24. Herve Vilard - Capri C'est Fini (3:37)
25. Los Hermanos Rigual - Cuando Caleinta El Sol (2:20)*
26. Pascal Danel - Les Neiges Du Kilimandjaro (3:17)
27, Sylvie Vartan - La Plus Belle Pour Allez Danser (2:25)*
28. Luigi - Une Maman (2:30)
29. Alain Barriere - Elle Etait Si Jolie (3:01)
30. Los Indios Tabajaras - Maria Elena (3:06)
עטיפה: עבודה מרשימה של המעצב סמרל (Samarel). השם סמרל חדש כאן באתר וזה מפני שהוא לא הרבה לעצב עטיפות של אלבומים, זה לא תחום העיצוב המרכזי שלו. הוא מתרכז בעיקר באומנות אירוטית (!). מה שכן, בסוף האייטיז-תחילת הניינטיז סמרל, מתוך חיבור למוזיקאים ולעולם המוזיקה, כן הגיע לעצב מספר קטן של עטיפות. באופן מרשים, אלו כמה מהעטיפות האייקוניות ביותר שיצאו בארץ. האלבום של סיאם זה עבודה שלו, האוסף של אריאל זילבר זה הוא וכך גם
הראשון של טל גורדון - כולן עטיפות שהן אבני דרך בתרבות הפופולארית הישראלית. כמו שלושת אלו, גם העטיפה שסמרל עשה ל"בחזרה לאושר" נחשבת לאחת האייקוניות. צבעים כתומים-צהובים דהויים נמצאים במרכז היצירה, נותנים נופח נוסטלגי, עתיק. עליהם תמונות של דוגמניות מהסיקסטיז ושל האמנים הבולטים באוסף, כשאלביס פרסלי מופיע בענק. הנוכחות של אלביס הפכה את העטיפה והאוסף הזה לפריט אספנים נדרש בעולם. עד היום האוסף הזה נמכר יפה באיביי, הכל בזכות המלך. בעטיפה הפנימית יש טקסט של דן כנר וגם על התקליטים עצמם, במדבקת האמצע, מככבים כוכבים בקטע מדליק. על התקליט הראשון זה אלביס ובשני זאת סילבי וארטן, שמופיעה גם בגדול בצד האחורי של העטיפה. מדהים. ציון עיצוב: 10
| מעבודותיו המפורסמות של סמרל |
ביקורת ורקע: ב-1986 רשת ג' החלה ביצירת טרילוגיה של אוספים, שליוו תכניות נוסטלגיות של התחנה. האוסף הראשון, זה שסקר את שנות ה-50, נקרא "צפיחית בדבש" והוא יצא בשנת 86 בחברת CBS. האוסף השני, "בחזרה לאושר", סקר את שנות ה-60 והוא יצא בחברות איסטרוניקס והתקליט חיפה בשנת 1987. האוסף השלישי, "שבעים מי יודע", סקר את הסבנטיז, כשהוא יצא ב-1988 בחברות הליקון והד-ארצי. שלושת האוספים זכו להצלחת ענק. הם מכרו עשרות אלפים, הגיעו למעמד של אלבומי פלטינה והם כיבדו את המדפים בבתים כל כך רבים בישראל, שהם נחשבים למעצבי דעה, לאבני דרך בטעם הציבור הישראלי. האוספים האלו הם עדות לכח ולעוצמה של רשת ג' באותם ימים - תחנה מצליחה, שכל מה שהיא נגעה בו הפך לזהב. להתרפק ולהתגעגע.
בעוד האוספים של ה-50 וה-70 יצאו בחברות תקליטים שאנחנו מרבים לפגוש באתר הזה, האוסף של שנות ה-60 יצא בחברות שזהן היצוג הראשון שלהן באתר. האוסף יצא בשיתוף שתי חברות - איסטרוניקס והתקליט חיפה. שתי החברות הן מהוותיקות שפעלו בארץ, תחילת פעילותן עוד מסוף החמישים-תחילת השישים. על חברת התקליט-חיפה אני מבטיח לספר רבות בעתיד, מפני שישנם כמה אוספים שהחברה הוציאה ולא סוקרו, חלקם יצאו אפילו בסוף שנות התשעים.
בניגוד להתקליט-חיפה, איסטרוניקס, החברה השניה שהיתה מעורבת באוסף הזה, חדלה לפעול זמן קצר יחסית אחרי צאתו. לכן אני רוצה להקדיש את מרכז הפוסט הזה לחברה הזאת.
הסיפור של איסטרוניקס הוא סיפור שמאפיין, באיזשהו מקום, את הולדתן של המון חברות תקליטים בעולם במאה העשרים. כמו איסטרוניקס, חברות תקליטים רבות נולדו כאגפים מוזיקליים בתוך מפעלים או תאגידים גדולים, שעסקו בדרך כלל בטכנולוגיה. חברת התקליטים EMI, לדוגמה, נוסדה מתוך חברת האם, שיצרה פטיפונים. בצורה דומה - חברת RCA-Victor נוסדה כאגף בחברת האם שנשאה את אותו שם ושיצרה מכשירים ואביזרים טכנולוגיים. משבבים, דרך מקלטי רדיו ועד טלוויזיות. בדרך הם גם הוציאו מוזיקה.
חברת איסטרוניקס הישראלית גם היתה (למעשה, היא עדיין!) חברת טכנולוגיה ומחשבים. כחברה כזאת, היא חתמה על הסכם יבוא עם חברת RCA-Victor, כדי להביא לישראל את מוצריה - בעיקר הרכיבים האלקטרונים השונים שהחברה יצרה. ואז הגיע אלביס. אלביס הוחתם באמריקה ב-RCA והפך לכוכב הכי גדול בעולם. בישראל נוצר ביקוש לתקליטיו של אלביס וחברות התקליטים המקומיות, בראשן הד-ארצי, פנו לחברת RCA לגבי יבוא של אלבומיו של המלך לארץ. ב-RCA אמרו להם - תודה על ההתעניינות, אבל בישראל יש לנו הסכם בלעדיות עם איסטרוניקס ואנחנו מחוייבים אליו. לאיסטרוניקס לקח זמן להבין את הסיטואציה וכשהם הבינו את הפוטנציאל, הם הפכו גם לחברת תקליטים וההוצאות של
אלביס ראו אור דרכם בארץ לאורך כל הקריירה שלו.
ההתעסקות עם חברת התקליטים לא הצריכה יותר מדי מאמצים מאנשי איסטרוניקס, בגלל מדיניות ההחתמות יוצאת הדופן של RCA. בניגוד לחברות תקליטים אחרות, RCA המעיטו להחתים אמנים, וכשהם כבר כן החתימו, זה היה הבון-טון של עולם המוזיקה. לו ריד, דייויד בואי, המנקיז, האיגלז, פול אנקה, יוריתמיקס. קילרים אחד אחד, שקשה לפספס איתם.
עם השנים, איסטרוניקס הפכה לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה הישראלי, בעיקר לאחר ש-RCA חתמה עם חברת Motown הסכם שהיא המפיצה העולמית שלהם. פתאום איסטרוניקס מצאו את עצמם עם עוד קטלוג ענק. ההצלחה עם הוצאת האלבומים מחו"ל, הביאה את איסטרוניקס להחתים גם מעט אמנים ישראלים, ביניהם ששי קשת וטובה גרטנר, אבל האגף הישראלי של החברה אף פעם לא היה משמעותי.
ב-1987, כשהקומפקט דיסק נכנס לראשונה לשוק הישראלי, איסטרוניקס, כחברת טכנולוגיה ומחשבים, איתרה את הטרנד והיא היתה החלוצה בהוצאות דיסקים תוצרת הארץ. כך, האלבום העברי הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק בתוצרת ישראלית, היה אלבום של ירדנה ארזי, שיצא דרך איסטרוניקס בשנת 1988.
בגלל שההחתמות של RCA ושל Motown לא היו מרובות, איסטרוניקס לא הרבתה להוציא אוספים. מה שכן, כשקול ישראל פרסמו מכרז להוצאת אוסף סיקסטיז, החברה הרגישה שעם הרפרטואר שלהם, הם יכולים לעשות את זה, אבל לא לגמרי לבד. לכן נוצרה החבירה לחברת התקליט-חיפה, שיצגה מספר מועט של להיטים שיצאו בחברות אירופאיות קטנות.
למרות של-CBS, שגם ניגשה למכרז, היה קטלוג מרשים יותר של מוזיקה משנות השישים, בקול ישראל בחרו בכל זאת ללכת עם איסטרוניקס והתקליט-חיפה. זה היה בגלל שעם CBS קול ישראל הוציאו כבר כמה אוספים ועם חברות אחרות כלום וזה התחיל להראות לא טוב. אז כדי להיות הוגנים ולתת לכולם הזדמנות, האוסף נעשה עם התקליט-חיפה ואיסטרוניקס. באופן דומה, בגלל זה נבחרו הד-ארצי ביחד עם הליקון להוצאת אוסף הסבנטיז, שנה אחר-כך.
נחזור לשישים - דווקא מגבלות הרפרטואר היחסית צנוע של איסטרוניקס והתקליט-חיפה, יצרו אוסף מרתק. העורך גלעד בן-שך מרשת ג' היה צריך להתאמץ בצורה מיוחדת וזה היה שווה את זה. התקליט הראשון כלל, כצפוי, להיטי ענק אמריקאים של אמנים כמו אלביס, דיאנה רוס, ניל סדקה ואחרים, כמעט כולם החתמות של RCA או Motown. התקליט השני היה השוס והוא כלל בצד א' שלו להיטים מאיטליה ובצד ב' להיטים מצרפת, בשירים שחלקם יצאו ב-RCA וחלקם בחברות קטנות שיוצגו על ידי התקליט-חיפה (פלוס קטע אחד באדיבות חברת פונוקול). התקליט השני היה חשיבה מחוץ לקופסה, שהיה קליעה בול. למרות שבזמן הוצאת האוסף התודעה אמרה שהנוסטלגיה לשנות השישים היא ברובה של מוזיקה אנגלו-סקסית, בזמן אמת, כלומר בסיקסטיז, ההשפעה האירופאית על ישראל היתה חזקה מאוד, ולהיטים מצרפת ואיטליה זכו כאן להצלחות ענק. כך יצא שבגלל מגבלות הרפרטואר, קיבלנו תמונה מהימנה של העדפות הישראלים מזמן אמת והציבור כאן עף על זה והאוסף היה להצלחה אדירה.
האוסף יצא ב-1987 וכאמור ב-1988 איסטרוניקס התחילו להתעסק עם דיסקים והם חשבו שזה יהיה רעיון טוב להוציא את האוסף על גבי הפורמט החדש. בגלל שהחוזה עם קול ישראל נעשה לפני שהדיסקים תפסו מקום משמעותי בשוק, נכתב בו שהתמלוגים שקול ישראל תקבל ממכירתו יהיו על על מכירות קלטות ותקליטים. על דיסקים לא נאמר שם כלום ובאיסטרוניקס ניצלו את הפרצה הזאת ובהוצאת הדיסק הוסרו כל ההקשרים לרשות השידור. כך, בדיסק העלימו את הלוגו של קול ישראל, מחקו את תת הכותרת שנותנת קרדיט לרשת ג' והעלימו את הטקסט של דן כנר מהעטיפה הפנימית. ההקשר
היחידי שנותר לקול ישראל הוא בקרדיט העורך לבן-שך. כשר, אבל מסריח.
החיים נראו טוב בחברת התקליטים של איסטרוניקס באותה תקופה. האוסף המצליח, הדיסק של ירדנה שהיה הדיסק העברי הראשון תוצרת מקומית, כמו גם החתמות מרגשות של אמנים מקומיים כמו אסתר שמיר, רוחמה רז ואבי טולדנו, נתנו תקווה שאיסטרוניקס הופכת לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה המקומי. ההצלחה של "בחזרה לאושר" גם הובילה אותם להוציא אוסף המשך מצליח, שנקרא "50-60" (הפעם בלי קול ישראל). אבל מאחורי הקלעים, רחוק משם, התרחשה עיסקה שחיסלה את הלייבל המקומי. בארצות הברית - חברת האם של RCA, החליטה למכור את מחלקת המוזיקה שלה לתאגיד הגרמני BMG. ל-BMG היה חוזה עם הד-ארצי, מה שאמר שכל הרפרטואר שיוצג על ידי איסטרוניקס, עבר ידיים. איסטרוניקס איבדה את כל הקטלוג הבין לאומי שלה, את מה שהיא התבססה עליו. בעקבות זה, בתחילת 1989, מחלקת המוזיקה של איסטרוניקס מהרה להסגר. חברת האם, כאמור, המשיכה בהצלחה בפעילותה הרגילה - אלקטרוניקה ומחשבים. המוזיקה, בדעיבד, היתה עבורם אפיזודה מפוארת, אך חולפת.
ציון: 10
ערך אספני: התקליט - 40 ש"ח. הדיסק - 80 ש"ח
בעוד האוספים של ה-50 וה-70 יצאו בחברות תקליטים שאנחנו מרבים לפגוש באתר הזה, האוסף של שנות ה-60 יצא בחברות שזהן היצוג הראשון שלהן באתר. האוסף יצא בשיתוף שתי חברות - איסטרוניקס והתקליט חיפה. שתי החברות הן מהוותיקות שפעלו בארץ, תחילת פעילותן עוד מסוף החמישים-תחילת השישים. על חברת התקליט-חיפה אני מבטיח לספר רבות בעתיד, מפני שישנם כמה אוספים שהחברה הוציאה ולא סוקרו, חלקם יצאו אפילו בסוף שנות התשעים.
בניגוד להתקליט-חיפה, איסטרוניקס, החברה השניה שהיתה מעורבת באוסף הזה, חדלה לפעול זמן קצר יחסית אחרי צאתו. לכן אני רוצה להקדיש את מרכז הפוסט הזה לחברה הזאת.
הסיפור של איסטרוניקס הוא סיפור שמאפיין, באיזשהו מקום, את הולדתן של המון חברות תקליטים בעולם במאה העשרים. כמו איסטרוניקס, חברות תקליטים רבות נולדו כאגפים מוזיקליים בתוך מפעלים או תאגידים גדולים, שעסקו בדרך כלל בטכנולוגיה. חברת התקליטים EMI, לדוגמה, נוסדה מתוך חברת האם, שיצרה פטיפונים. בצורה דומה - חברת RCA-Victor נוסדה כאגף בחברת האם שנשאה את אותו שם ושיצרה מכשירים ואביזרים טכנולוגיים. משבבים, דרך מקלטי רדיו ועד טלוויזיות. בדרך הם גם הוציאו מוזיקה.
חברת איסטרוניקס הישראלית גם היתה (למעשה, היא עדיין!) חברת טכנולוגיה ומחשבים. כחברה כזאת, היא חתמה על הסכם יבוא עם חברת RCA-Victor, כדי להביא לישראל את מוצריה - בעיקר הרכיבים האלקטרונים השונים שהחברה יצרה. ואז הגיע אלביס. אלביס הוחתם באמריקה ב-RCA והפך לכוכב הכי גדול בעולם. בישראל נוצר ביקוש לתקליטיו של אלביס וחברות התקליטים המקומיות, בראשן הד-ארצי, פנו לחברת RCA לגבי יבוא של אלבומיו של המלך לארץ. ב-RCA אמרו להם - תודה על ההתעניינות, אבל בישראל יש לנו הסכם בלעדיות עם איסטרוניקס ואנחנו מחוייבים אליו. לאיסטרוניקס לקח זמן להבין את הסיטואציה וכשהם הבינו את הפוטנציאל, הם הפכו גם לחברת תקליטים וההוצאות של
| המדבקה על התקליט השני, כולל הלוגואים של איסטרוניקס והתקליט-חיפה |
ההתעסקות עם חברת התקליטים לא הצריכה יותר מדי מאמצים מאנשי איסטרוניקס, בגלל מדיניות ההחתמות יוצאת הדופן של RCA. בניגוד לחברות תקליטים אחרות, RCA המעיטו להחתים אמנים, וכשהם כבר כן החתימו, זה היה הבון-טון של עולם המוזיקה. לו ריד, דייויד בואי, המנקיז, האיגלז, פול אנקה, יוריתמיקס. קילרים אחד אחד, שקשה לפספס איתם.
עם השנים, איסטרוניקס הפכה לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה הישראלי, בעיקר לאחר ש-RCA חתמה עם חברת Motown הסכם שהיא המפיצה העולמית שלהם. פתאום איסטרוניקס מצאו את עצמם עם עוד קטלוג ענק. ההצלחה עם הוצאת האלבומים מחו"ל, הביאה את איסטרוניקס להחתים גם מעט אמנים ישראלים, ביניהם ששי קשת וטובה גרטנר, אבל האגף הישראלי של החברה אף פעם לא היה משמעותי.
ב-1987, כשהקומפקט דיסק נכנס לראשונה לשוק הישראלי, איסטרוניקס, כחברת טכנולוגיה ומחשבים, איתרה את הטרנד והיא היתה החלוצה בהוצאות דיסקים תוצרת הארץ. כך, האלבום העברי הראשון שיצא על גבי קומפקט דיסק בתוצרת ישראלית, היה אלבום של ירדנה ארזי, שיצא דרך איסטרוניקס בשנת 1988.
בגלל שההחתמות של RCA ושל Motown לא היו מרובות, איסטרוניקס לא הרבתה להוציא אוספים. מה שכן, כשקול ישראל פרסמו מכרז להוצאת אוסף סיקסטיז, החברה הרגישה שעם הרפרטואר שלהם, הם יכולים לעשות את זה, אבל לא לגמרי לבד. לכן נוצרה החבירה לחברת התקליט-חיפה, שיצגה מספר מועט של להיטים שיצאו בחברות אירופאיות קטנות.
למרות של-CBS, שגם ניגשה למכרז, היה קטלוג מרשים יותר של מוזיקה משנות השישים, בקול ישראל בחרו בכל זאת ללכת עם איסטרוניקס והתקליט-חיפה. זה היה בגלל שעם CBS קול ישראל הוציאו כבר כמה אוספים ועם חברות אחרות כלום וזה התחיל להראות לא טוב. אז כדי להיות הוגנים ולתת לכולם הזדמנות, האוסף נעשה עם התקליט-חיפה ואיסטרוניקס. באופן דומה, בגלל זה נבחרו הד-ארצי ביחד עם הליקון להוצאת אוסף הסבנטיז, שנה אחר-כך.
נחזור לשישים - דווקא מגבלות הרפרטואר היחסית צנוע של איסטרוניקס והתקליט-חיפה, יצרו אוסף מרתק. העורך גלעד בן-שך מרשת ג' היה צריך להתאמץ בצורה מיוחדת וזה היה שווה את זה. התקליט הראשון כלל, כצפוי, להיטי ענק אמריקאים של אמנים כמו אלביס, דיאנה רוס, ניל סדקה ואחרים, כמעט כולם החתמות של RCA או Motown. התקליט השני היה השוס והוא כלל בצד א' שלו להיטים מאיטליה ובצד ב' להיטים מצרפת, בשירים שחלקם יצאו ב-RCA וחלקם בחברות קטנות שיוצגו על ידי התקליט-חיפה (פלוס קטע אחד באדיבות חברת פונוקול). התקליט השני היה חשיבה מחוץ לקופסה, שהיה קליעה בול. למרות שבזמן הוצאת האוסף התודעה אמרה שהנוסטלגיה לשנות השישים היא ברובה של מוזיקה אנגלו-סקסית, בזמן אמת, כלומר בסיקסטיז, ההשפעה האירופאית על ישראל היתה חזקה מאוד, ולהיטים מצרפת ואיטליה זכו כאן להצלחות ענק. כך יצא שבגלל מגבלות הרפרטואר, קיבלנו תמונה מהימנה של העדפות הישראלים מזמן אמת והציבור כאן עף על זה והאוסף היה להצלחה אדירה.
האוסף יצא ב-1987 וכאמור ב-1988 איסטרוניקס התחילו להתעסק עם דיסקים והם חשבו שזה יהיה רעיון טוב להוציא את האוסף על גבי הפורמט החדש. בגלל שהחוזה עם קול ישראל נעשה לפני שהדיסקים תפסו מקום משמעותי בשוק, נכתב בו שהתמלוגים שקול ישראל תקבל ממכירתו יהיו על על מכירות קלטות ותקליטים. על דיסקים לא נאמר שם כלום ובאיסטרוניקס ניצלו את הפרצה הזאת ובהוצאת הדיסק הוסרו כל ההקשרים לרשות השידור. כך, בדיסק העלימו את הלוגו של קול ישראל, מחקו את תת הכותרת שנותנת קרדיט לרשת ג' והעלימו את הטקסט של דן כנר מהעטיפה הפנימית. ההקשר
| הטקסט של דן כנר, שמופיע בעטיפת האוסף |
החיים נראו טוב בחברת התקליטים של איסטרוניקס באותה תקופה. האוסף המצליח, הדיסק של ירדנה שהיה הדיסק העברי הראשון תוצרת מקומית, כמו גם החתמות מרגשות של אמנים מקומיים כמו אסתר שמיר, רוחמה רז ואבי טולדנו, נתנו תקווה שאיסטרוניקס הופכת לשחקן מרכזי בשוק המוזיקה המקומי. ההצלחה של "בחזרה לאושר" גם הובילה אותם להוציא אוסף המשך מצליח, שנקרא "50-60" (הפעם בלי קול ישראל). אבל מאחורי הקלעים, רחוק משם, התרחשה עיסקה שחיסלה את הלייבל המקומי. בארצות הברית - חברת האם של RCA, החליטה למכור את מחלקת המוזיקה שלה לתאגיד הגרמני BMG. ל-BMG היה חוזה עם הד-ארצי, מה שאמר שכל הרפרטואר שיוצג על ידי איסטרוניקס, עבר ידיים. איסטרוניקס איבדה את כל הקטלוג הבין לאומי שלה, את מה שהיא התבססה עליו. בעקבות זה, בתחילת 1989, מחלקת המוזיקה של איסטרוניקס מהרה להסגר. חברת האם, כאמור, המשיכה בהצלחה בפעילותה הרגילה - אלקטרוניקה ומחשבים. המוזיקה, בדעיבד, היתה עבורם אפיזודה מפוארת, אך חולפת.
ציון: 10
ערך אספני: התקליט - 40 ש"ח. הדיסק - 80 ש"ח