| Obra de Dan Ferrer |
PRIMER DÍA DE CLASES
Un millón de niños acude hoy a la escuela,
uno de ellos se aferra a mi mano.
Emana un perfume de cuadernos y cartera de cuero nueva.
Su cabello recién lavado exhala conmoción.
Apretado murmullo de fin de sueños de verano
en las suelas de sus sandalias diminutas.
Tu pequeña mano húmeda aprieta la mía
al entrar en el patio, el terror conocido
de comenzar todo otra vez, nosotros dos
contra el mundo, dame un minuto más
antes de soltar tu mano, serás entonces tú solo,
un hombrecito de cabellos recortados frente al mundo.
Yo desviaré la mirada, mujer en cuyo cuerpo
muchos entraron
aunque nadie nunca salió,
y me iré.
Traducción de Gerardo Lewin
האחד בספטמבר / אלישבע גרינבאום
מִילְיוֹן יְלָדִים הוֹלְכִים הַיּוֹם לְבֵית הַסֵּפֶר
וְאֶחָד מֵהֶם מַחְזִיק בְּיָדִי.
רֵיחַ מַחְבָּרוֹת וְיַלְקוּט עוֹר חָדָשׁ נוֹדְפִים מִמֶּנּוּ
הִתְרַגְּשׁוּת עוֹלָה מִשְּׂעָרוֹ הֶחָפוּף.
אִוְשַׁת חֲלוֹמוֹת קַיִץ שֶׁתַּמּוּ דְּחוּסָה
בְּסוּלְיוֹת סַנְדָּלָיו הַקְּטַנּים.
יָדְךָ הַקְּטַנָּה, הַלַּחָה, לוֹחֶצֶת בְּחָזְקָה אֶת יָדִי,
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִכְנָסִים לֶחָצֵר וְהַפַּחַד הַיָּדוּעַ
לְהַתְחִיל שׁוּב מֵהַתְחָלָה, הַכֹּל, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ
מוּל הָעוֹלָם, עוֹד רֶגַע אֶחָד
לִפְנֵי שֶׁאֶעֱזֹב אֶת יָדְךָ, וְתִהְיֶה אַתָּה לְבַדְּךָ,
גֶּבֶר קָטָן גְּזוּז שֵׂעָר מוּל הָעוֹלָם
וַאֲנִי אָסֵב מַבָּטִי, אִשָּׁה שֶׁרַבִּים נִכְנְסוּ לְתוֹכָהּ
אֲבָל אִישׁ לֹא יָצָא מִתּוֹכָהּ מֵעוֹלָם
וְאֵלֵךְ
Versión original extraída de: אלכס בן-ארי
B O N U S T R A C K
STRANGER WOMAN
Ever since I learned to tie my shoelaces,
I've been tailing the human race.
Once, I even got very close to it.
We played together. Hide and seek, tag,
bridge. All sorts of "couple" games.
We lived together in a rented apartment.
I have pictures from that time.
The trip to Jerusalem. Holding
sunset in our hands.
Those were the days.
A refrigerator was a place full of possibilities.
A child was something to give birth to.
But I had to step back
to be able to see it better.
Without realizing, I turned transparent
as a telegraph pole.
Sometimes, he passes by, the human race,
even quite close. Friday afternoons,
on the way back from the market.
Two different hands holding one basket,
tomatoes bursting with seeds.
Barely touching, sweating, there are words
I must look up in the dictionary
to understand.
Now he lives right downstairs,
the human race. Sultry murmurs
float up from the verandah.
A confusion of words. A baby crying.
I listen. I can even
smell an omelet.
And to think that once
the moon was an example
of a faraway place.
(Jerusalem, 1965- Tel Aviv, Israel, 2004)
POETA/DRAMATURGA/DOCENTE
el blog in memorian